האם טלוויזיה ומחשב פוגעים בקשב וריכוז?/ ד"ר ניר ברוש MD

הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות פוגעת לפי הערכות משרד הבריאות בישראל בין 5-10 אחוז מהילדים ובני הנוער [1].  המשמעות בפועל של הסטטיסטיקה היבשה היא שאחת מחמש משפחות בממוצע מתמודדת עם בעיה מורכבת זו, ולמרות מאמצים רבים לאתר ולהבין את הגורמים והסיבות לבעיה, רב עדיין הנסתר מהגלוי ביחס אליה.

המגמה של חקר המוח בעשורים האחרונים, הובילה חוקרים בתחום לבדוק את מוחותיהם של ילדים ובני נוער שסובלים מההפרעה, בניסיון לאתר גורמים וסיבות להתפתחותה. המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש ביצע מחקר שנמשך כ-10 שנים, אשר חשף את העובדה כי מוחם של ילדים ובני נוער עם בעיות קשב קטן בנפחו בהשוואה למוחם של ילדים ללא ההפרעה [2]. מה שעוד התברר הוא שלא רק גודל המוח משפיע, אלא גם קצב ההתפתחות שלו, כאשר קצב התפתחות איטי יותר קשור גם הוא ליותר בעיות של קשב וריכוז [3]. יחד עם זאת רחוקה היא הדרך עדיין לביסוס של קשר ברור וודאי בין השניים, ומעבר לכך בעידן שבו היכולת לשנות את המוח באופן יזום-בשפה המדעית נוירופלסטיות- הינה הטרנד החדש החם ביותר בסביבה, המבנה המוחי לבדו אינו נתפס כמה שמבטא את פוטנציאל התפקוד האמיתי של המוח.     

מחקרים נוספים מלמדים אותנו כיום כי גם לגנטיקה תפקיד חשוב בהתפתחות הבעיה. ישנם מספר גנים שעוברים מדור לדור אשר נוכחותם מגבירה את הנטייה לפתח הפרעת קשב, שבייחוד אלו שמשפיעים על חומר כימי חיוני במוח ששמו דופמין. למעשה למעט מספר גורמים גנטיים אלו- לא ידועה כיום אף סיבה מוכחת להתפתחותה של הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות.

חשוב לזכור שכאשר אנו שומעים על נטייה גנטית, אנו מתייחסים אליה כאל גורם סופי ומוחלט בדרך כלל, אבל כדאי לזכור נקודה חשובה- הגנטיקה לבדה אינה מספיקה כדי שתתפתח בעיה של ממש. ברוב המקרים, נדרשת הצטלבות של מספר גורמים במקביל לנטייה הגנטית, כדי להפוך את הפוטנציאל הבעייתי שמסתתר במעמקי הדנ"א לבעיה שמתבטאת בפועל. תורשה של סוכרת למשל כלל לא מחייבת שתתפתח מחלה ממשית, אלא אם יתקיימו במקביל תנאים נוספים שיגרמו להתפרצותה כמו חיים רוויי סטרס, תזונה עם הרבה סוכר, או עודף משקל. למעשה כיום ברור לנו מבחינה מדעית שהסביבה והגורמים שאליהם אנחנו נחשפים הם אלו שמביאים את הפוטנציאל הגנטי שלנו לכדי מימוש בפועל.

 

טלוויזיה וילדים- שילוב שפוגע בריכוז ובקשב?

 

בהקשר של הפרעת קשב וריכוז מעבר לנטייה הגנטית, ישנם מספר גורמים חיצוניים שיכולים לחבור אליה ולגרום להתבטאותה, גורמים אשר נבדקים במחקרים רציניים וגדולי היקף ברחבי העולם. אחד מהגורמים הללו הוא הטלוויזיה.

מסקנה אחת בולטת וברורה עולה עד כה ממחקרים בתחום זה- לצפייה בטלוויזיה יש השפעה שפוגעת ביכולת הקשב והריכוז. דוגמא מרשימה לכך מגיעה מניו-זילנד, ממחקר שבוצע תוך מעקב אחרי כ-1,000 ילדים מגיל הילדות ועד לגיל הנעורים. במחקר זה נמצא כי רבים מהילדים שצפו יותר שעות בטלוויזיה בילדות, סבלו מהפרעות קשב וריכוז מאוחר יותר בחייהם [4].

נתונים אלו גורמים לדאגה רבה בקרב ציבור הרופאים ואנשי חינוך. איגוד רופאי הילדים האמריקאי למשל, מזהיר מעל לעשור מפני השפעות הטלוויזיה והמחשב על הילדים ובני הנוער. המלצותיהם של הרופאים האמריקאים הן על הגבלה של עד שעתיים ביום לצפייה. עבור קבוצת ילדי הגן ההמלצות לשמירה על מוחותיהם של הילדים הן להגבלה של עד שעה אחת ביום בלבד – מכיוון שככל שהגיל צעיר יותר, מידת הנזק האפשרי גבוהה יותר. וככל שאנו יורדים בגילאים, לעבר גיל צעיר יותר, פוטנציאל הנזק לעתיד עולה- לפעוטות עד גיל שנתיים מזהירים הרופאים, אסור לצפות מעל לשעה ביום בשל הנזק הצפוי מאוחר יותר בחייהם.

רק לאחרונה בוצע בהולנד, מדינת רפואה מהמתקדמות בעולם, מחקר שעקב אחרי כ-4000 ילדים שמסקנותיו דומות למחקרים שנעשו בארצות-הברית [5]. מחקר זה לא רק שחיזק את הקשר בין צפייה בטלוויזיה לפגיעה ביכולת הקשב, אלא גם העלה נתון מדאיג נוסף- ילדים שצפו יותר בטלוויזיה הפכו לאלימים יותר.

במחקר התגלה גם נתון מטריד, שאולי לראשונה ממקם את הטלוויזיה כגורם סיבתי אפשרי להחמרת הבעיה. הזכרנו קודם לכן את ההשפעה הגנטית, ושנדרשים טריגרים סביבתיים שישפעלו את הבעיה ויגרמו לה להתבטא בפועל. כאן התברר כי אצל ילדים שסובלים מלכתחילה מנטייה להתנהגות אלימה ובעיות קשב, טלוויזיה במינונים גדולים גורמת להחרפת מצבם, שמלכתחילה היה בעייתי יותר בהשוואה לבני גילם.

המסקנה היא שכשם שלא היינו מעודדים אדם שיש לו תורשה של סוכרת לאכול עוגות וממתקים, עבור הילדים שסובלים מנטייה להפרעות קשב וריכוז- לא מומלץ כאורח חיים להרבות בצפייה בטלוויזיה, ובמיוחד בתכנים אלימים, כדי למנוע החרפה של מצבם.

 

טלוויזיה בקצב מהיר פוגעת בריכוז

 

מעבר לשאלת הכמות, ישנן גם שאלות לגבי הסוג והאיכות. כפי שראינו, ה'כמה' משפיע על הקשב, אך טרם ברור עד כמה משפיע ה'מה'- תוכן התכניות שבהן הילדים צופים. חוקרים ומומחים בתחום חושדים בכך שקצב התחלפות התמונות המהיר בסרטים המצוירים העכשוויים פוגע אף הוא ביכולת פיתוח הקשב והריכוז.

בעבר הלא רחוק סרטים מצוירים היו איטיים יחסית, למשל סרטי וולט דיסני מהעבר, או תכניות הטלוויזיה החינוכית כמו מרקו ו'הלב', או 'הדרדסים'. כיום לעומתן אנו רואים סרטים עם קצב מסחרר ומהיר הרבה יותר, שגרם לחוקרים להעלות את התהייה האם יש לכך השפעה שלילית על התפתחות המוח הצעיר.

ישנו מחקר מרתק שבדק מה קורה לילדים בני ארבע לאחר צפייה של תשע דקות בלבד בטלוויזיה. הזאטוטים חולקו לשלוש קבוצות- ילדי הקבוצה הראשונה צפו בסרט מצויר מהיר וקצבי, אשר הגיבור שלו כמאמר החוקרים הוא 'ספוג צהוב שחי בקרקעית האוקיינוס' (והמבין יבין), הילדים בקבוצה השנייה צפו בסרט חינוכי מצויר עם קצב איטי יותר, והילדים בקבוצה השלישית קיבלו צבעים ונייר לציור. לאחר תשע דקות בלבד, הילדים של כל אחת מהקבוצות התבקשו לבצע מטלה שמצריכה קשב וריכוז.

הנתונים היו ברורים ביותר, ומטרידים למדי- הילדים בקבוצה שצפתה ב'ספוג הצהוב מקרקעית האוקיינוס' היו בעלי ביצועים גרועים באופן משמעותי בהשוואה לילדי הקבוצות שצפו בטלוויזיה חינוכית או ציירו [6]. בסיכום המחקר החוקרים כתבו אזהרה להורים, שהצפייה בסרטים מצוירים מהירי הקצב יכולה לפגוע ביכולת ביצוע המטלות של ילדיהם 'לכל הפחות בטווח הקצר'. הרמז בדבריהם היה ברור- ישנה אפשרות שלצפייה בסרטים מצוירים מהירי-קצב, יש השלכות לא רק לטווח המיידי לאחר הצפייה, אלא  גם לטווח הארוך.

 

 

ומה עם משחקי מחשב?

 

תחום קרוב לטלוויזיה הוא משחקי המחשב. להורים חשוב לזכור שתכניות הטלוויזיה ומשחקי המחשב הם חלק מתעשייה מסחרית ענפה, שמקדמת את מוצריה בעזרת שיווק אגרסיבי במטרה למשוך ולפתות את הילדים. התכנים הם ברובם בידוריים ואינם מכוונים לחנך, ובוודאי שאינם מתוכננים כך שיטפחו ויבנו את הקשב והריכוז של הילדים.

אחת הבעיות המרכזיות היא שאצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז נמצא מה שנקרא 'תחלואה נלווית'. השימוש במילים 'תחלואה נלווית', היא דרך עדינה ומרומזת להצביע על בעיות קשות נוספות שילדים אלו סובלים מהן- כמו נשירה מלימודים, עבריינות, קושי לשמר קשרים אישיים ונטייה לאלימות מוגברת.

תכנים רבים בטלוויזיה ובמשחקי המחשב הם אלימים, בצורה מפורשת או מרומזת. אם נחבר לכך את העובדה שאחד מתוך כל חמישה מעשי אלימות בילדים ונוער נובע ישירות מצפייה במשחקי מחשב או תכנים אלימים בטלוויזיה- נבין את הסכנה הממשית בכך לילדים עם הפרעת קשב וריכוז.

מחקר שבוצע בארצות הברית וכלל כ-1300 ילדי בית ספר יסודי, וכ-200 תלמידי קולג' בדק את השפעת השימוש במחשב על הפרעות קשב וריכוז [7]. המחקר עקב אחרי התלמידים והסטודנטים משך שנה שלמה, וכלל מילוי שאלוני קשב על ידי המורים, ההורים והתלמידים עצמם.

המורים דירגו בשאלונים את רמות הקשב של תלמידיהם, ולא ידעו כמה שעות צופה כל תלמיד בטלוויזיה ומחשב. באופן מעניין בבתי הספר היסודיים- הילדים והילדות שצפו בטלוויזיה ובמשחקי המחשב את המספר הגדול ביותר של שעות, דורגו על ידי מוריהם כבעלי יכולת הקשב והריכוז הנמוכה ביותר. לגיל כאן לא הייתה ממש חשיבות, מכיוון שאותה ירידה ביכולת נמצאה גם בקבוצת הסטודנטים בקולג'.

אם שאלנו את עצמנו האם ישנם שינויים בהשפעה של הצפייה הרבה בין הגילאים השונים, נדמה שהתשובה היא שמדובר בהשפעה מזיקה החוצה את כלל שכבות הגיל בגילאי הילדות והנוער, לפחות לפי מה שידוע לנו עד כה.

 

 

הנוער הישראלי- שיאני העולם בצפייה

 

דו"ח ארגון הבריאות העולמי על שעות הצפייה בילדים ובני נוער בגילאים 11-15 שהתפרסם לאחרונה, מיקם את ישראל גבוה 'על המפה'. מתברר שהנוער הישראלי הוא שיאן העולם באינטרנט עם כשליש מבני הנוער שגולשים מעל ארבע שעות ביממה. בנוסף נתוני הצפייה בטלוויזיה ממקמים אותנו במקום השני 'המכובד', עם מעל שליש מבני הנוער הצופים בטלוויזיה מעל ארבע שעות ביממה [8].

לאור הנתונים האלו יתכן שיתגנב לליבנו חשש מסוים.

אם ראינו את הקשר בין צפייה במדיה על סוגיה השונים לבין פגיעה ביכולת הקשב והריכוז, וראינו את הנתונים המדאיגים ביחס לבני הנוער בישראל, נוכל להבין שאנחנו נמצאים על מדרון חלקלק, שאל תוכו אנו גולשים בתקופה הנוכחית מבלי משים. במילים פשוטות- הילדים והנוער בישראל נמצאים בסיכון גבוה ביותר לסבול מהפרעות קשב וריכוז בהווה ובעתיד, בגלל החשיפה האדירה לטלוויזיה ולמחשב.

המציאות היא כזו שאנו עשויים לשאול את עצמנו בעתיד הלא כל כך רחוק מדוע לא עשינו ביחס לכך שום דבר, ולא התערבנו כשעוד היה ניתן לעצור את המגמה הזו בעודה באיבה?

עצירת מגמה זו דורשת את התעוררותם והתערבותם של מספר גורמים משפיעים, שחבירתם תוכל ליצור שינוי אמיתי בנושא זה- הורים, אנשי חינוך, אנשי רפואה ומעצבי דעת קהל- על ידי בניית תכניות אסטרטגיות ונקיטת פעולות לשינוי המצב. הרי מדובר כאן על פגיעה בעתידם של ילדינו- לא פחות מכך.

לצערנו אנו יודעים כי 'טחנות הצדק עובדות לאט', ועד שפעולה גורפת כזו תקרה מומלץ לקחת צעד של אחריות אישית, ולאמץ את המלצתם של הרופאים האמריקאים להורים ולצמצם את הצפייה הכוללת בטלוויזיה ומחשב לשעתיים ביום, ובגילאי גן להגביל עד שעה.

בסיכומו של דבר התערבות הורית היא אחד מהמפתחות החשובים ביותר לטיפול ומניעת הפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות בילדים, כפי שעולה שוב ושוב ממחקרים בתחום. את השורה התחתונה היטיב לנסח ד"ר טיאמאייר, רופא וחוקר שהיה בין מובילי המחקר על הפרעות קשב וריכוז בהולנד לאחרונה: 'ילדים רבים 'מגודלים' כיום על ידי הטלוויזיה, מכיוון שהטלוויזיה שומרת עליהם יותר שקטים ופחות לוחמניים וחסרי מנוח. אך בסופו של דבר, הטלוויזיה אינה מהווה תחליף ראוי ומספק לתפקידם של ההורים בחיי ילדיהם'.

צו השעה אם כן מכוון למהלך הסברתי נרחב, שבו סכנות הצפייה בטלוויזיה והשימוש במדיה יוסברו בצורה בהירה להורים ולדור המחנכים הנוכחי. באופן הזה נוכל להטות את המגמה המדאיגה הנוכחית, ולהבטיח עתיד טוב יותר עבור ילדינו.

מקורות:

  1. חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 2008 על ריטלין חוזר מנכ"ל 2008
  2. Medscape reference ADHD 
  3. American Journal of Psychiatry 2011; 168:143-151
  4. NeoReviews Volume 120, September 1 2007; pp 532-537
  5. Archives of Pediatric & Adolescence Medicine 2012;166(10):919-925
  6. Pediatrics vol. 128, October 1, 2011; pp 644-649
  7. Pediatrics Vol. 126, Number 2, August 2010;126:214–221
  8. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4255406,00.html




צרו עימי קשר
072-2713193

שם:

מייל:

טלפון:

פרטים נוספים

ד"ר ניר ברוש רופא והומאופת, מרפאה און-ליין, ליעוץ טלפוני: 072-2713193
הכתוב באתר הינו לצרכי מידע בלבד ואינו משמש כתחליף לייעוץ רפואי אישי.